כמה אפשר למשוך מתיק השקעות בפרישה? כלל ה-4% ומחקר טריניטי

אז מה בכלל בדקו במחקר?

החוקרים בדקו מה היה קורה לתיק השקעות לאורך תקופות של 15, 20, 25 ו־30 שנה, כאשר בכל שנה המשקיע מושך סכום מסוים מהתיק.

נבדקו שיעורי משיכה שונים: 3%, 4%, 5% ועוד, במקביל נבדקו תיקי השקעות עם שילובים שונים של מניות ואג"ח.

ההגדרה ל"הצלחה" הייתה פשוטה:

אם התיק לא הגיע לאפס במהלך תקופת הפרישה הוא נחשב הצלחה.

כלומר, גם אם אחרי 30 שנה נשאר בתיק דולר אחד בלבד (או שקל אחד לנו הישראלים), מבחינת המחקר זו עדיין הייתה הצלחה.

וזו נקודה חשובה:
המחקר לא בדק האם הצלחנו לשמור על הקרן, אלא האם הצלחנו לממן את תקופת הפרישה מבלי שהכסף ייגמר.

ממצאי המחקר הראו כי בתיק השקעות עם 50% מניות ומעלה, שיעור משיכה שנתי של 4% אפשר לתיק לשרוד 30 שנות פרישה בהסתברות של מעל 96%. ולא פחות מעניין, במקרים רבים התיק אף סיים את התקופה עם יותר כסף ממה שהיה בתחילת הפרישה.

 

אז מאיפה הגיע "כלל ה-4%"?

הרעיון הפך עם השנים לכלל אצבע:

אם יש לכם תיק של 3 מיליון ₪, משיכה ראשונית של 4% משמעותה:

120,000 ₪ בשנה
או כ-10,000 ₪ בחודש.

בשנים שלאחר מכן, במקום להמשיך למשוך בדיוק 120,000 ₪, מעדכנים את סכום המשיכה בהתאם לאינפלציה.

לדוגמה:

שנה ראשונה – 120,000 ₪
אינפלציה של 3%
שנה שנייה – 123,600 ₪
וכן הלאה.

המטרה היא לשמור פחות או יותר על כוח הקנייה של המשיכה.

חשוב רק לזכור:
4% הוא כלל אצבע, לא הבטחה.

המחקר המקורי בחן תקופות של עד 30 שנה, ולכן אי אפשר להסיק ממנו ש-4% "בטוח לכל החיים".

טבלה לדוגמה:

שיעור משיכה	תיק של 3 מיליון ₪	משיכה חודשית
3%	90,000 ₪	7,500 ₪
3.5%	105,000 ₪	8,750 ₪
4%	120,000 ₪	10,000 ₪
4.5%	135,000 ₪	11,250 ₪
5%	150,000 ₪	12,500 ₪

• הסכומים הם חישוב מתמטי לפני מס, עמלות ועלויות אחרות ואינם מייצגים את הסכום שניתן למשוך נטו.

 

מה קורה אם הפרישה ארוכה יותר?

כאן הדברים מתחילים להיות מעניינים.

בשנים האחרונות נעשו עדכונים למחקר המקורי, תוך שימוש בנתונים היסטוריים ארוכים בהרבה.

אחד העדכונים הבולטים נעשה על בסיס נתונים מ-1871 ואילך, ובדק גם תקופות פרישה של 40 ו-50 שנה.

והתמונה שמתקבלת היא מעניינת:

בפרישה של 30 שנה, שיעורי משיכה באזור 3%-4% עדיין נראים חזקים מאוד עבור תיק עם חשיפה משמעותית למניות.

אבל ככל שמאריכים את תקופת הפרישה, הסיכון עולה.

בבדיקה המעודכנת ל-2025, למשל, שיעור משיכה של 4% במשך 50 שנה כבר יורד לכ-90% הצלחה לכל היותר, בעוד ש-3.5% נותן תוצאות חזקות יותר, בתיק של 100% מניות שיעור ההצלחה ב-3.5% היה מעל 98%.

כלומר:

30 שנות פרישה לא שוות ל50 שנות פרישה.

וזה חשוב במיוחד למי שמתכנן לפרוש בגיל צעיר.

 

נקודה שהרבה אנשים מפספסים

כשאנחנו מסתכלים על מחקרי פרישה, אנחנו נוטים להסתכל על מספר אחד:

"מה שיעור ההצלחה?"

אבל המספר הזה לא מספר את כל הסיפור.

נניח, לצורך הדוגמה, שקיבלנו שלוש תוכניות אפשריות ויש לנו 3,000,000 ₪ ואנחנו רוצים שהתיק יממן אותנו במשך 50 שנה.

המספרים בדוגמה הבאה הם להמחשה בלבד ואינם תוצאות של מחקר ספציפי:

אפשרות 1: 97% הצלחה

ב-97% מהתרחישים ההיסטוריים התיק לא נגמר במשך 50 שנה.

נשמע מצוין.

אבל ב-3% מהתרחישים שבהם התוכנית נכשלת, הכסף נגמר כבר אחרי 10 שנים.

אפשרות 2: 96% הצלחה

ב-96% מהתרחישים התיק שורד 50 שנה.

אבל בתרחישי הכישלון הכסף נגמר רק אחרי 46 שנה.

אפשרות 3: 94% הצלחה

על הנייר זו האפשרות הגרועה ביותר:

94% הצלחה בלבד.

אבל עכשיו מסתכלים קצת יותר לעומק ומגלים שבכל ששת האחוזים של תרחישי הכישלון, התיק שרד עד שנה 49 ורק אז לא הצליח לממן את השנה ה-50.

אז איזו תוכנית עדיפה?

אם מסתכלים רק על שיעור ההצלחה:

97% > 96% > 94%

ולכן אפשרות 1 נראית בבירור הטובה ביותר.

אבל אם אני אומר לכם שאתם מתכננים פרישה של 50 שנה האם באמת הייתם מעדיפים תוכנית שבה במקרה הגרוע הכסף נגמר אחרי 10 שנים, על פני תוכנית שבה במקרה הגרוע הוא נגמר אחרי 49 שנים?

אני מניח שלא.

וזו בדיוק הנקודה:

שיעור הצלחה לא מספר את כל הסיפור.

"האם התיק שרד?"

צריך לשאול גם:

"אם הוא לא שרד מתי הוא נכשל?"

כי כישלון בשנה ה-10 וכישלון בשנה ה-49 הם שני דברים שונים לחלוטין מבחינה תכנונית.

"כמה עמוק התיק יורד?"

"כמה כסף אנחנו מוציאים בדרך?"

"האם אנחנו מוכנים לשנות את רמת ההוצאה?"

וזה מוביל אותנו לרעיון חשוב מאוד בתכנון פרישה/עצמאות כלכלית:

משיכה דינמית.

במקום לקבוע בגיל הפרישה:

"אני אמשוך 120,000 ₪ בשנה, צמוד למדד, לא משנה מה יקרה."

אפשר לקבוע כללים מראש:

• אם התיק יורד משמעותית מצמצמים את ההוצאה
• אם התיק גדל משמעותית אפשר להגדיל את ההוצאה
• כאשר השווקים מתאוששים אפשר להחזיר חלק מההוצאה

כך אנחנו לא מנסים לחזות את העתיד, אנחנו פשוט מתאימים את רמת החיים למצב הפיננסי העדכני.

וזה בעיניי אחד ההבדלים הגדולים בין "לחשב אחוז משיכה" לבין לתכנן פרישה, כי בסופו של דבר, המטרה היא לא לנצח באקסל, המטרה היא לבנות תוכנית שתוכל להחזיק מעמד גם אם הפרישה שלנו תתחיל בדיוק בתקופה הלא נכונה בשוק ההון.

זה בדיוק המקום שבו סיכון רצף התשואות (Sequence of Returns Risk) הופך להיות כל כך משמעותי.

מחקרים ועדכונים שונים של מחקר טרינטי בוחנים לא רק את שיעור ההצלחה אלא גם את התנהגות התיק לאורך תקופת הפרישה. לכן חשוב להסתכל גם על תזמון הכישלון ועל עומק הירידות ולא רק על אחוז ההצלחה הסופי.

 

אז האם 100% מניות הוא התיק האידיאלי לפרישה?

לא בהכרח.

וזה לא אומר ש-70% מניות ו-30% אג"ח או 75% מניות ו-25% אג"ח הם "התיק הנכון" לכולם.

אבל יש היגיון משמעותי בשילוב נכסים סולידיים בתיק.

נניח שפרשתם עם תיק של מיליון ₪.

בדיוק בשנה הראשונה מגיע משבר משמעותי בשוק המניות.

אם התיק שלכם הוא 100% מניות – התיק כולו יורד, ובמקביל אתם ממשיכים למשוך ממנו כסף.

זה שילוב בעייתי:

• התיק יורד
• אתם ממשיכים למשוך כסף
• נשאר פחות כסף להשתתף בהתאוששות

לעומת זאת, בתיק שיש בו גם אג"ח או נכסים סולידיים, אפשר בתקופות מסוימות להשתמש בחלק הסולידי לצורך המחיה, ובמקביל לאזן את התיק מחדש.

כלומר, אחרי ירידות משמעותיות במניות ניתן למכור חלק מהנכסים הסולידיים ולקנות מניות במחירים נמוכים יותר.

זה לא מבטל את הסיכון אבל הוא יכול לעזור להתמודד עם סיכון רצף התשואות.

והמחקר המעודכן אכן מצא שבחינה של "כמה זמן עד הכישלון" יכולה להוביל למסקנה שונה מזו שמקבלים אם מסתכלים רק על שיעור ההצלחה.

 

מה כלל ה-4% אומר למשקיע בישראל? 

• מס רווחי הון בישראל
• הרכב התיק
• דמי ניהול בישראל
• עמלות בישראל
• אינפלציה בישראל
• תיק השקעות ממוסה
• קרן השתלמות פטורה
• קופת גמל (רגילה או להשקעה, שבה קיימת אפשרות לקבלת קצבה לאחר גיל 60 בכפוף לתנאים הרלוונטיים, עשויה ליהנות מיתרון מס משמעותי ביחס למשיכה הונית)
• קצבת פנסיה
• קצבאות עתידיות
• הכנסות נוספות
• מטבע החשיפה של התיק
• אורך הפרישה

לגבי מיסים, כאן צריך לעצור ולהדגיש משהו חשוב:

מחקר טריניטי לא נבנה עבור מערכת המס בישראל.

לכן אי אפשר פשוט לקחת 4% ולהגיד:

"יש לי 3 מיליון ₪ אז אני יכול להוציא 120,000 ₪ נטו."

בחשבון השקעות רגיל בישראל, חלק מהמכירה יכול להיות מורכב מרווח הון החייב במס ולכן הסכום שנשאר ביד יכול להיות נמוך יותר.

 

לגבי נכסים סולידיים ומשיכה דינמית, הם יכולים לספק כלים להתמודדות עם סיכון רצף התשואות, אך התוצאה תלויה בהרכב התיק, בשיטת המשיכה ובתקופת הפרישה.

שילוב של כלל המכשירים הפיננסיים, יחד עם תכנון מס, דמי ניהול נמוכים ובמיוחד קצבת הפנסיה בישראל, יכול לשנות משמעותית את התמונה עבור הפורש הישראלי.

 

ומה המסקנה שלי?

מחקר טריניטי הוא לא נוסחה שאומרת:

"4% = בטוח."

הוא כלי שעוזר לנו להבין את הקשר בין:

• גודל התיק
• שיעור המשיכה
• הרכב התיק
• אורך הפרישה
• אינפלציה
• סיכון רצף התשואות

והמסקנה החשובה ביותר בעיניי היא שצריך להפסיק לחשוב על פרישה רק במונחים של:

"כמה אחוזים אני יכול למשוך?"

במקום זה צריך לשאול:

"כמה זמן התיק צריך לממן אותי, ומה יקרה אם השנים הראשונות של הפרישה יהיו גרועות במיוחד?"

מי שצריך שהתיק יממן אותו ל-15 שנה נמצא בסיטואציה שונה לחלוטין ממי שצריך שהתיק יממן אותו ל-50 שנה.

ומי שיש לו בנוסף קצבה, הכנסה משכירות או הכנסה פסיבית אחרת נמצא בסיטואציה שונה ממי שכל ההכנסה שלו מגיעה מתיק ההשקעות.

לכן אין "אחוז משיכה קסם" שמתאים לכולם.

4% הוא נקודת התחלה מעניינת.

3.5% עשוי להיות שמרני יותר לפרישה ארוכה.

3% עשוי להגדיל משמעותית את מרווח הביטחון, במיוחד כאשר מדובר בפרישה ארוכה מאוד, אך גם הוא אינו מבטיח שהתיק לעולם לא ייגמר.

התכנון האמיתי מתחיל כשמסתכלים על כל התמונה המלאה.

וכמו תמיד מדובר בנתונים היסטוריים, לא בהבטחה לעתיד.

אבל הם בהחלט יכולים להיות נקודת פתיחה מצוינת לשאלה החשובה באמת:

כמה כסף אני צריך כדי להיות חופשי כלכלית?

 

מקורות:

https://www.aaii.com/journal/article/retirement-savings-choosing-a-withdrawal-rate-that-is-sustainable

https://thepoorswiss.com/updated-trinity-study/